המקום שבו נגמרות המילים

מילים מילים… הוא בדה ממוחו הקודח…" מילים מוכרות לנו היטב, אנחנו זקוקים להן, כדי להבין, להמשיג, לתכנן, לנתח, המילים מרכיבות את השפה דרכה אנחנו מתקשרים עם העולם, הן נותנות לנו בטחון, ידיעה, ועוד הרבה דברים, תחשבו מה עוד מילים נותנות לכם?

כשאנחנו מתבוננים בתינוק שעדיין אין לו את המילים המוכרות ודרך התקשרותו עם העולם שונה, האם אנחנו מבינים אותו? בדרך כלל אומרים שאמא מבינה
את התינוק שלה, גם ללא מילים.

אז איך זה קורה שאמא מבינה את התינוק שלה ללא מילים? מה עובר בתקשורת הלא מילולית? תחושות, הרגשות, מאין ידיעה פנימית שלא ברור מהיכן היא מגיעה אלינו, אך היא נמצאת שם, אנחנו יודעים!,

תחשבו על מצבים בחיים שהרגשתם שאתם יודעים משהו ולא דרך המילים, מה אפשר לכם לדעת?

אם נשב רגע ונחפש את המקום הזה של היודע הפנימי, בהתחלה יגיעו הרבה מילים שאנחנו מכירים אחרי איזה זמן בשקט,לא יהיו שם מילים, תהיה מאין תחושה מעורפלת לא ברורה, יהיה שם הרבה לא ידוע, אולי ריק, כלום.

וכדי לדעת יותר על המרחב הזה נצטרך להיות בסבלנות ובהקשבה ללא ניסיון לכפות על משהו שיקרה שיתגלה, אם נשכיל להיות שם כמו שהמקום הזה מבקש
מאיתנו יתגלה לנו מרחב חדש של ידיעה, תובנה, תבונה, וכשתגיע התבהרות יגיעו אחריה מילים חדשות, כך שאנחנו אומרים שבכדי להגיע למקום החדש אנחנו צריכים לעבור את הסף שבו נגמרות המילים המוכרות.

נחשוב לדוגמא על עולם הסרטים, הסרטים של היום יש בהם מילים, הם מוכוונים בצורה מסוימת כדי שהמוח שלנו יתרגם בדרך מסוימת, בעבר היו הסרטים
אילמים, ללא מילים, מה חווינו אז כשצפינו בסרטים האלה? תחושות , רגשות, מחשבות, יצירתיות, הסרטים האילמים אפשרו לנו להיות פתוחים יותר להבין מתוך עצמנו ללא עזרתן של המילים, כשאנו שוהים  במרחב שאין בו את המוכר אנחנו נפתחים לחלקים יצירתיים יותר, שמאפשרים הסתכלות שונה, הבנה אחרת.

בני אדם קשורים לסיפורים שלהם, הם ניזונים מהם, מתנהלים לפיהם, מכירים את העולם, מה מותר , מה אסור, מה נכון, מה לא נכון, בדרך כלל אנשים גם יעבו את הסיפור וימשיכו לחיות אותו שוב ושוב, והנה אנחנו מוצאים את עצמנו בעוד מאותו דבר.

דרך מעניינת לצאת מתוך הסיפור היא להגיע בדיוק למקום שבו אפשר לרגע להניח למילים, ולהקשיב פנימה, למרחב העצום שיש בכול אחד ואחת מאיתנו , יגידו אלה שהמקום הזה יכול להפחיד, יש שם שקט, אי ודאות, דברים שאינם מוכרים לנו, מה נמצא שם? כן זה באמת יכול להעלות גם חלק של פחד וזה  חלק מהיותנו אנושיים, אם נסכים להכיר בחלק שמרגיש פחד וניתן לו מקום, בדרך כלל הוא ישתנה ויביא איתו משהו אחר.

שיטת ההתמקדות- focusing עוזרת לנו ליצור  דיאלוג בין הראש לגוף, דרך זו מחברת אותנו עם "התחושה המורגשת" מושג אותו תבע פרופ' יוג'ין ג'נדלין מפתח השיטה, התחושה המורגשת מביאה אותנו למימד החדש הזה.

לאותו סף עד קצה המילים שאנו יודעים ומכירים, ומאותו מקום שבו הקצוות לא ברורים מעורפלים, המילים לא באות לשם בצורה אוטומטית , יש שם עוד משהו , יוג'ין אומר "המתמקד חייב ללכת לאותו המקום שבו אין מילים אלא תחושה, בתחילה יתכן שלא יהיה שם דבר, עד להתהוותה של תחושה מורגשת, התחושה המורגשת כוללת בתוכה משמעות שאתה יכול להרגיש,…בדרך כלל יהיה עליך לשהות איתה עד שהיא תיפתח" המקום שבו אנו יודעים ללא מילים אלא בתחושת הגוף. תהליך התמקדות לוקח אותנו בצורה עדינה ומכבדת למקום הזה.

מטופלת שנמצאת במשבר בחיי הזוגיות שלה, הביאה איתה באחד המפגשים את הסיפור המשפחתי שלה, על היחסים שהיו בין אמא ואבא שלה, המריבות הקולניות הכעסים, המתח שהיה בבית והתפקיד שלקחה כדי להרגיע ולפשר בין ההורים.

היא יודעת שזה התפקיד שלקחה היא מודעת לכך, המילים והרגשות מוכרות לה היטב,

בתהליך התמקדות שעשתה, היא יכלה לחוש את התחושה המורגשת של כול הדבר הזה,  במירווח שנוצר בין הידוע והלא ידוע, בין המוכר והלא מוכר, במרחב שהתאפשר לה להיות בסבלנות ובכבוד עם כול החוויה מהסיפור היא יכלה לחוש את כובד האחריות, והמשמעות העמוקה של הרצון שלה להיות מפשרת, לא לקחת עמדה משל עצמה, לשכוח את הרצונות שלה בתוך היחסים וכול זאת כדי שיהיה שלום בית, היא הרגישה בגופה את המחירים שהיא משלמת על הבחירה הלא מודעת שלה,

מתוך המקום החדש, עלה רצון פנימי ליצור לעצמה מרחב הכרה חדש, מקום שבו תוכל להתחבר לרצונה וגם להביע אותו מול הסמכות הגברית.

השהיה באותו מירווח מאפשרת למשהו להתגלות, להיפתח ויוצרת תנועה קדימה שתומכת באדם בכיוון של צמיחה. להגיע לאותו מרווח ולהיות בו דורש מאיתנו מוכנות לקבל מצבים של עמימות כלומר מצבים שיש בהם אי ודאות, ערפול, אי בהירות.

בעולמנו המתפתח בקצב מהיר כול כך יש מצד אחד רצון חזק לדעת ולהיות במצבים של וודאות ומצד שני הכול כול כך גדול  ואיתו גדלה אי הוודאות, היכולת לפתח חוסן להיות מול מצבי פרדוקס כאלה ,מביאים אותנו ליצירתיות, ותגליות חדשות,

לאונרדו דה וינצ'י מדבר על אחד מהעקרונות החשובים בפיתוח הגאונות והוא עיקרון העמימות, "שמירה על ראש פתוח למול חוסר וודאות היא הסוד רב העוצמה ביותר הטמון בשחרור הפוטנציאל היצירתי שלכם ועיקרון העמימות הוא המפתח לפתיחות הזאת".

כשאנחנו מוכנים לבטוח ולהתמסר לשהייה בעמימות במרווחים ללא ידיעה, מתגלה לנו סוד הגישה לאינטואיציה, ליצירתיות , להוויה, לפעמים תהיה לנו "הארה" מובנת מאליה ולפעמים תהיה התוצאה "אהה!" של התגלות, הקשבה לקולות עדינים פנימיים שבתחילה הם רק מרומזים ילכו ויביאו לתפנית  שתביא אותנו למקום חדש.

אפשר להגיע לשם,  אם אתם רוצים לדעת יותר , תוכלו ללמוד באחד מקורסי התמקדות focusing
היכנסו לפייסבוק הירשמו ותוכלו לקבל מתנהאישית ממני הדרכה לתהליך כניסה פנימה