שערים להתמקדות Focusing

תהליך ההתמקדות מפגיש את האדם עם עצמו וחלקי חייו- הזיכרונות, מחשבות, תחושות, רגשות, מערכות היחסים בעבר ובהווה, השאיפות, המשאבים, מה שעוצר ומה שמקדם אותו.

מה שהאדם זקוק לו כדי שיתאפשרו מפגשים אלה הם המרחב והאינטראקציה עם עצמו ועם האדם הממקד אותו, והשער הראשי שיוביל את התהליך שהוא הגוף.

הגוף כשער

הגוף מאחסן בתוכו מידע רב: רגשות, תחושות, מחשבות והוא משמש מאין גשר או שער שדרכו ניכנס פנימה לעולם רב מימדי ונתחיל לנוע להתקדם בצורה ספיראלית, למעלה ולמטה, קדימה ואחורה, פנימה , החוצה, ולצדדים,

בדרך נפגוש סיטואציות חיים, הקשרים, מערכות יחסים ואת כול מה שמתלווה אליהם. בדרך המיוחדת של ההתמקדות  אנחנו לומדים להיות עם הדברים, לשמש להם כמו חבר מלווה, להתעורר אליהם, לקבל את כול המידע שיש בהם כדי לעזור לנו לנוע לעבר מקום טוב יותר של ריפוי, תובנות, טרנספורמציה.

לכולנו יש את היכולת להרגיש תחושות גופניות, אך לא בהכרח אנו מקשיבים לתחושות אלה.

האם קרה לכם שאחרי שיחה עם אדם מסוים היו לכם תחושות של לחץ בחזה, דופק מואץ? או הייתם לפני שיחה משמעותית והיו לכם פרפרים בבטן או מחנק בגרון?

מה עשיתם איתם כשהן הופיעו? האם ניסתם להירגע, לנשום עמוק, להרחיק ולהדחיק את התחושה כדי להרגיש בסדר? אולי השתמשתם בדמיון שלכם כדי להירגע או בכול דרך אחרת והעיקר לא להרגיש את מה שעלה בגופכם.

אך האיתותים האלה המגיעים מגופכם באים לבקש מכם משהו אחר – כמו ילד קטן שמגיע מהגן אחרי שהיה לו ריב עם חבר וכול מה שהוא צריך מכם זה שתקשיבו לו, אך אתם עסוקים בדברים אחרים אין לכם את הפניות והזמן להקדיש להקשבה ואתם מייעצים או מנסים לשפר את הרגשתו של הילד, וכול מה שהוא בעצם רוצה מכם זה שתקשיבו לו, שתהיו איתו בנוכחות מיטיבה, אותו הדבר בדיוק מבקש גופכם,

לדוגמא: אישה  שהגיעה לטיפול עם כאבי ראש, בדרך כלל היא רגילה לקחת כדור לטשטש את הכאב ולעבור הלאה וכך מגיע הכאב בווריאציות שונות לאורך חייה , עשינו התמקדות, כאב הראש התחבר די מהר למבקר הפנימי ש"טוחן" בראשה שנים רבות, אפשרנו לחלק המיצג את המבקר הפנימי לעלות, ובדקנו בדרך התמקדותית למה הוא קשור ,

עלה הקשר המורכב שיש לה  עם אימא שלה,לתחושותיה, היא אף פעם לא הייתה מספיק טובה עבור אימא, היא הפנימה בתוכה את הקול המבקר הזה שייצג את אימא שלה וכך בכול הזדמנות הוא עולה ומופיע ככאב ראש, אותו כאב ראש שהייתה רגילה להתגבר עליו בעזרת כדורים, הפך להיות מתוך הקשבה ונוכחות מורה דרך עבורה לצמיחה והתפתחות.

תעצרו לרגע, תקשיבו, תפתחו עם התחושה מערכת יחסים כדי שהגוף יוכל להראות לכם דרך, דרך שתוביל אתכם למקום הרמוני יותר, דרך שתוביל אתכם לפתרון אחר, דרך שתגלה לכם עד כמה אתם יצירתיים ופוריים ויכולים להתרחב מעבר לגבולות המוכרים לכם.

לשם קיום  תהליך ההתמקדות אנו צריכים את הגוף, הקשבה, נוכחות אמפטית  ואינטראקציה, מרכיבים אלה מאפשרים מרחב שבו יכולה להתרחש ההתמקדות וההובלה קדימה של התהליך.

תהליך התמקדות

אישה שנמצאת בתהליך טיפולי, סיפרה שהיא צריכה לכתוב מאמר מקצועי לפרויקט חדש, והיא מרגישה שמשהו עוצר אותה שהמילים לא יוצאות ממנה.

בקשתי ממנה לשבת עם המשפט הזה,  יש שם משהו שעוצר את המילים.  כאשר שמעה אותי חוזרת על המשפט הרגישה לחץ בלסת התחתונה, …ותחושה שיש משהו סביב הצוואר שלה…..כמו צעיף כחול שכרוך לה סביב הצוואר.  מעין משהו שהצעיף הזה מחזיק…וקשור לבטן שלה … היא מרגישה שהבטן שלה מכווצת ותוך כדי היא עושה תנועה עם היד…

יש שם קול שאומר לה-מי את חושבת שאת? למה את חושבת שהמילים שלך יעניינו משהו? אין לך זכות להשמיע את המילים שלך!  תוך כדי התמקדות בקול, שימת לב לקול ולמה שהוא מזמן, המטופלת מגלה שהקול מעורר בה רפיון בראש ובכתפיים ועולה לה בחילה – ואז היא רואה שזה הממסד שמייצג את  האקדמיה.   עולה תמונה שהיא ילדה קטנה היושבת מכונסת מסתירה את הראש, לא מצליחה לעמוד בקריטריונים בבית הספר, מרגישה לבד, לא שווה, לא יודעת, מרגישה עצב עולה למעלה.

אחרי הפסקה ושהיה עם התחושה המורגשת  מופיעה תפנית , הנשימה שלה משתנה והופכת לשקטה ורגועה, אפשר להבחין בשינוי הגופני שחל בה שרירי  הפנים מרפים, הגוף והנשימה הופכים שקטים.

בהמשך ציינה כי היא מרגישה את הבטן שלה מתחברת לצינור  המחובר לאור גדול…משם מגיעות המילים, המביאות ידע מהקוסמוס הגדול….היא רק הצינור למילים שמגיעות מאהבה  מהידע האינסופי.  לאחר שחזרנו מספר פעמים על הדימוי של הצינור והמילים ציינה המטופלת שהכול פתוח.  היא רגועה וחשה בהרבה שקט….

אנחנו יכולים לראות בתהליך זה את המצאות כול המרכיבים הנדרשים, הגוף על תחושותיו שהיה שער שהוביל את התהליך קדימה, מתוכו עלו גם רגשות, מחשבות, זיכרונות, דמיון, בכול פעם כשהמטופלת תיארה את תחושותיה הייתה התקדמות בתהליך וזה הלך והעמיק פנימה.

לדבריו של יוג'ין ג'נדלין " אני בטוח שיש שער כניסה לצעדים דרך הגוף . כשאתה ניכנס לאותו גוף, אתה מוצא מרחב שהוא גדול יותר מהגוף עצמו. זה די ברור שאין זה בדיוק הגוף עצמו, אולם שם נמצא הפתח. "

הגוף הוא למעשה מה שנותן לנו צורה, מעגן אותנו מקרקע אותנו מחבר אותנו לאדמה לכאן, אנחנו לא רק רטט אנרגטי , אנחנו מצויים בגוף ואותו גוף וההתייחסות אליו מאפשרת לנו להיכנס דרכו ולהתרחב הרבה מעבר לו בידע שאנחנו מקבלים.

יוג'ין מדבר על התהליך ואומר" התמקדות היא דרך מאוד מכוונת לגעת במשהו פנימי. ראיתי כיצד זה עוזר לתהליך הגדול יותר. התהליך הגדול יותר מגיע מאחור וסוחף אותך ומרחיב אותך, ואינך יודע מה עומד לקרות. בעוד שהתמקדות היא אותו דבר מכוון שבו "אני" מקשיב ל"זה".

"המושג "התמקדות" משמעו להקדיש זמן להקשבה לאותו סף תחושה פנימי. כאשר זה קורה מתוך השקט, הדבר הבא וזה שאחריו עולים באופן הדרגתי ממקום עמוק יותר ויותר". תהליך ההתמקדות מתקדם בצורת משפך, כול פעם אנחנו נכנסים לשכבה עמוקה יותר, עם היכולת להיות בשקט עם הדבר שעולה, בנוכחות מכבדת עוד חלק ניפתח ומגלה לנו רובד נוסף עמוק יותר.

שער האינטראקציה בין המטפל למטופל

הנוכחות הפתוחה שלי,  אפשרה לי להרגיש את המטופלת, להקשיב ולהיות איתה, להכיל ביחד גם את מה שהיה גדול כול כך.  תחושת היחד במרחב שנוצר הביא לאינטראקציה בינינו,  מרחב בטוח שאפשר לה להעמיק ולהמשיך בתהליך. היחד שלנו יכול להכיל גם את המקום הקשה וגם את המקום הפתוח והמורחב החדש שהרגישה בסוף התהליך.

במרחב הטיפול יש את המטופלת, המטפלת והשדה הקיים בנינו, מה שנכח באותה אינטראקציה  הקשבה ,ונוכחות אמפטית, יצר סוג של אינטימיות, של פתיחות, תחושה שיש קשר – אני חייבת לומר שהקשר בנינו התפתח במשך הזמן זה לא היה המפגש הראשון שלנו, זה התאפשר כתוצאה ממערכת היחסים שנבנתה  לאורך המפגשים,ההזמנה להיות ביחד עם מה שעלה- מסר ברור למטופלת –את לא לבד אנחנו ביחד יכולות להיות עם הדבר הגדול הזה, הממסד מול הילדה הקטנה, יכול להיות שחווית הילדות שלה היא בהחלט הרגישה לבד מול האיום הגדול הזה, וכאן בחדר הטיפולים אנחנו שתינו הבוגרות נמצאות יחד עם הנוכחות הגדולה המאיימת והילדה הקטנה, שימת הלב להשתנות שמופיעה בגוף- כמו הנשימה שהשתנתה, הפניית תשומת הלב לשם הביאה תפנית משמעותית ביותר, הופיעה לראשונה מקום של שקט שממנו עלו תובנות חדשות.

אכן הקשר במרחב הטיפולי הינו  מרכיב חשוב במיוחד בהנעת הטיפול וההתקדמות של המטופל,(נושא השדה המרחבי והקשר  יפורט במאמר נפרד).

אני רוצה להביא מדבריו המרגשים של יוג'ין שמדבר על הקשר בין המטפל והמטופל:

"הקירקוע מתרחש במשתמע ברוב שעות הטיפול הטובות, אולם הוא קורה בעיקר כאשר שני אנשים יושבים יחד בשקט בתחושת קשר עמוק ששניהם חשים בו. ברגעים כאלו, המחסור במנוחה מלאה ובתחושת הביטחון שנובעת מהיעדר קירקוע בגיל צעיר יכול להתמלא מעצמו."

תחושות של חסר, העדר בטחון, איום , יכולות להתמלא מתוך תחושת הקשר הנרקם במרחב הטיפול.