סיפור מקרה – מפגש של אם וביתה בקליניקה
אמא בת כ- 60
הבת בת 33
הבת ילדה לפני כשנתיים את הילד הראשון לצורך הסיפור נכנה אותה סיגל, לאימא זה הנכד השני- לצורך הסיפור נכנה אותה יעל .
לאחר הלידה הרגישה סיגל שהיא מתרחקת מאימא-יעל, כול דבר שאמרה הציעה או עשתה, הביא אותה לתחושות מועקה וכעסים מאוד גדולים, היא המעיטה לשוחח איתה והלכה והתרחקה ממנה, יעל שהייתה בכמה סדנאות מודעות הבינה שמשהו קרה במערכת היחסים שלהן והזמינה את סיגל לשיחה שבה הייתה התפרצות רגשית מאוד גדולה סיגל שפכה על האם תלונות ואי מרוצות שהיו קשורים גם לילדותה, האם-יעל פנתה אלי בבקשה לעזרה ומאחר והיה לי ניסיון בעבודה עם אם וביתה שהגיעו אלי לאחרונה, הצעתי להן לבוא ביחד, במפגש הראשון אפשרתי להן מרחב לבטא את רגשותיהן ורק להיות מקשיבות, במפגש השני החלטתי לעשות איתן תהליך של קונסטלציה משפחתית, בקשתי מהאימא-יעל למקם את עצמה בחלל החדר, לאחר מכן ביקשתי מהבת-סיגל למקם את עצמה בחלל החדר, הבת בחרה לעמוד רחוק מהאם צמוד לקיר כשהיא אינה מתבוננת באימא, ביקשתי מסיגל לבחור את אחד החפצים שנמצאים בחדר שייצג את מה שעומד בינה לבין האם ולמקם אותו לפי תחושתה, היא בחרה כיסא והניחה עליו כרית גדולה ומיקמה אותו בינה לבין האם.
ביקשתי מסיגל לראות מה עולה לה כשהיא עומדת במקומה – היא הרגישה שהיא זקוקה להגנה, לתמיכה, למשהו שיהיה איתה, הייתה אצלה תחושה של בדידות.
שאלתי את יעל איך זה אצלה – היא הרגישה מאוד רע , חולשה בגוף ועצב מאוד גדול , ביקשתי ממנה להיות עם התחושות ולמקם אותם בגוף-היא הרגישה כדור שחור גדול בבטן התחתונה, הנחתי אותה לומר שלום למקום ולתחושה- הדופק שלה נרגע קצת והיא נשמה יותר בקלות, ביקשתי ממנה לראות מה יש שם במקום הזה? והיא-יעל פרצה בבכי כשנזכרה בתמונה מהילדות שלה, כשנולד לה אח והיא הרגישה בדידות איומה, דחייה מאוד גדולה מאימא שלה(סבתא של סיגל) , כעס, תסכול, ביקשתי ממנה לבחור בד שייצג את אימא שלה ולמקם אותו בחדר, יעל מיקמה את הבד מולה, ביקשתי ממנה לבדוק איך זה כשאימא שלה נמצאת כאן – "קשה לי אני מרגישה שאמא שלי מנותקת ממני, ביקשתי ממנה לפנות אל האם ולומר לה מה עובר עליה, היא אמרה לאימא שלה שאחרי שאח שלה נולד היא הפכה להיות פונקציה שממלאת אחר בקשות, שהיא מרגישה שאיבדה את אימא ואת אהבתה שאף אחד לא רואה אותה או מקשיב לה.
פניתי אל הבת-סיגל ושאלתי אותה איך היא עכשיו, היא פרצה בבכי כשאמרה שהיא מרגישה בדיוק את אותם התחושות כמו שאימא שלה הרגישה מול אימא שלה, תחושות של בדידות, שאימא שלה-יעל לא באמת רואה אותה ואת הצרכים הרגשיים שלה.
חזרתי אל האם ובקשתי ממנה לעמוד על המקום של אימא שלה – הייתה לה תחושה גדולה של עייפות היא הרגישה שהיא לבד במערכה עם שני תינוקות, בלי משפחה שתומכת בלי בעל שתומך, המצב הכלכלי היה מאוד קשה וכשנולד הילד השני היא חשבה שהבת-יעל גדולה ויכולה לעזור בדברים הקטנים של הבית.
ביקשתי מיעל לעבור שוב למקומה ולדבר את מה שהילדה מרגישה אחרי ששמעה את האימא , היא אמרה לה שהיא מתגעגעת לחיבוק שלה ולאהבה שלה- בקשתי ממנה שוב לעבור למקום של אימא שלה האימא אמרה שהיא מצטערת שכך זה היה , שהיא מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה ושהיא רואה את העזרה שלה לאורך כול הדרך, בשלב הזה ביקשתי מהסבתא לומר ליעל, אני האימא שלך ואת הבת שלי ואני מאוד אוהבת אותך , ביקשתי מהבת-יעל לומר לאימא שלה – אני הבת
שלך ואת האימא שלי כך היית כול חייך.
אנחנו רואים עד כאן שנעשה תהליך בין האם לסבתא ז"א הלכנו דור אחד אחורה ושם עשינו תהליך ריפוי, חזרנו חזרה לבת של היום ובקשתי ממנה לתאר את מה שהיא עוברת עכשיו.
סיגל-אני מבינה שאימא שלי חוותה דברים דומים לשלי ובעצם למדה לתפקד במצבי לחץ , הייתה מאוד משימתית עם הרבה כוחות ושכחה להפגין רגשות כלפי, לא הרגשתי שיש לי תמיכה רגשית לאורך כול חיי, שאלתי אותה איך היא מרגישה עם מה שעומד בניהן-אותו כיסא וכרית שהעמידה בתחילת התהליך בינה לבין אימא , היא התבוננה בהם והזיזה אותם הצידה – בשלב הזה האם הביטה בבת שלה ואמרה לה "אני רואה אותך, אני רואה כמה את יפה, ומוכשרת, אני רואה איזה אישה מדהימה גדלת להיות, אני אוהבת אותך ככה כמו שאת את הבת המקסימה שיש לי" בשלב הזה הן מתחבקות וזולגות בדמעות אחת על השנייה, סיימנו את התהליך בהודיה אחת לשנייה ולמה שהיה.
כאן ניפתח בניהן ערוץ תקשורת חדש, יש כמובן הרבה דברים שצריך להעלות אך הן עלו על דרך שתאפשר להן קשר ממקום בוגר ואוהב.