אימא מתגייסת

אימא מתגייסת
אימי כתבה לי מכתב לגיוסו של בני הצעיר וכותרתו הייתה ל"אימא המתגייסת", חשבתי על דורות של אמהות ששולחות את בניהן לצבא ולמעשה גם הן מתגייסות ומגויסות לשמור את טובתם של הבנים והבנות, כך זה עובר בדורות ובגנים של להיות אימא,

כשאימא שלי "התגייסה" עם אחי לפני כמה עשרות שנים בליבה היו החששות והדאגות בדיוק כמו היום, כשהיינו צעירים היו מאין איחולים כאלה שנולד ילד – שעד שהוא יגיע לגיל 18 יהיה שלום ולא נצטרך לשלוח אותם לצבא….במציאות חיינו זה עדיין לא התממש , אולי אפשר להמשיך ולהחזיק את התקווה שיהיה לנו צבא של שלום,

בכול זאת עכשיו אני רוצה להתמקד ברגעים באלה שמסמנים עבורי את הפרידה,

זו הפעם השלישית שאנחנו באים ברוב של משפחה וחברים ללוות את ילדינו, חשבתי שמתרגלים לזה, שזה נעשה קל יותר, אז ממש לא, זה לא עובד ככה במקרה הזה, אצלי לפחות זה לא יותר קל ולא התרגלתי, כאב הבטן חזק ומטלטל,

מגיעים לבקו"מ לקולות שמחה , שירה, כפיים, דרבוקות, לצד דמעות, חיוכים, התכנסות, עצבות, מתח, מלא ילדים, באמת ילדים, שעוד כמה דקות יקריאו את שמם ברמקולים-שעבר זמנם….צריך ממש להתאמץ כדי להבין את השם, וברגעים הקצרים האלה הם נקראים לעלות לאוטובוס המיתולוגי שיוביל אותם כמה מטרים משם לשרשרת החיול,

הרגע הזה של הקראת השם והעלייה לאוטובוס- דרמטי ביותר, כמו הרגע שבו האוטובוס נוסע והידיים מתנפנפות באוויר לקול תרועות שמתערבבות עם קולות בכי, זהו, עד האוטובוס הם ילדים צעירים, תיכוניסטים, אחרי העלייה לאוטובוס הם ממש נפרדים מהילדות,
האוטובוס ממחיש מאוד חזק את רגע הפרידה, וזה ממש קשה, הפרידה הזו, זה שלב בחיים, ממש כמו הלידה, הכניסה לגן, הכניסה לכיתה א' כל המעברים האלה, הן פרידות קטנות שמכינות לפרידה היותר גדולה הזו של עוזבים את הבית ילדים וחוזרים בוגרים, מחוספסים,
הפרופורציות משתנות, ואז מסתכלים עליהם מהצד, והם נראים אחרת, השינוי הפנימי שהם עוברים משנה את חזותם, האנרגיה שלהם, ומה משתנה בנו? גם אנחנו כנראה מסתכלים עליהם אחרת, תופסים אותם גדולים יותר עצמאיים יותר, השינוי הוא הדדי, טוב שיהיה,

החודש האחרון , היה מאוד חשוב מבחינתי כדי להבין שגם אני בתוכי צריכה להתרגל לרעיון שתיכף זה קורה, זה כבר ממש כאן מתחת לאף ויפה שעה אחת קודם, אז איך מתכוננים לדבר הזה?

אני מאמינה שאנחנו מתכוננים לרגע הזה שלא במודע במהלך החיים ובוודאי בשנה שלפני לכתם לצבא, יש כאלה שממש יכינו את עצמם דרך שיחות ותהליכים, אני כזו שצריכה לעשות תהליכים, להבין ולחוש מה קורה לי מה באמת מפעיל, מה דורש טרנספורמציה, מה דורש אמפטיה, איך להיות בידידות וקבלה עם עצמי,

וכך פניתי לכלים שאני אוהבת ומשתמשת בהם בשנים האחרונות, תהליכי התמקדות וקונסטלציה משפחתית, אני באמת מודה למתנות האלה, הם מאוד עזרו ותמכו בתהליך האישי שלי, כמו גם חברים וקולגות שאפשרו לי להדהד ולשקף הבנות נוספות, זה המקום להודות גם לנוכחות שלהם בחיי,

הפחד והדאגה, (בתוך תהליך קונסטלציה) הפכו לעין משגיחה של האמהות, אני באמת מאמינה שהעין הזו היא לא רק שלי, היא ארכיטיפ של כל קבוצת האימהות ובוודאי האימהות ששולחות את ילדיהן לצבא, טוב שתהיה השגחה שכזו,

כך שעולה בתוכי פחד, אני מזמינה את ה"עין" הזו והיא הופכת את הפחד להשגחה עליונה, לאור שעוטף ושומר, זו הקלה, זה משחרר מהצורך בשליטה, זה מאפשר חופש, ובמרחב של החופש אפשר לעשות הרבה דברים מועילים וטובים במקום להיות בדאגה ופחד,

אני בטוחה שאני לא היחידה בעולם שמרגישה כך לפעמים, ואני מזמינה אתכן האמהות למצוא את המטאפורה, הארכיטיפ שיכול לתמוך בכן במקומות האלה.

זה הזמן שלנו לגדול ולשחרר לאפשר להם לצאת לעצמאות שלהם, לבדוק שוב בתנאים שונים לא של החממה הביתית את פשר הזהות שלהם למה הם מסוגלים, מה מעניין אותם, איך מסתדרים במערכות יחסים שונות, יש כאן הזדמנויות נהדרות להתכונן טוב לחיים האמיתיים של אחרי הצבא…

הימים חולפים…הזמן תמיד נע ..וטוב שכך, מתרגלים, מוצאים במצב את הדברים הטובים, החבילה הראשונה בדרך לבסיס, כן התגייסתי כמו שאימא שלי אמרה, ויחד עם כל זה החיים ממשיכים ,מלאים ומעניינים, אני שוב מבינה כמה חשוב שיש לכול אחד מאיתנו את תחומי העניין שלו, שיש בעולמו תכנים מאתגרים , שיש שם עוד הרבה דברים מלבד התפקיד של להיות אימא .

מאחלת לכול האמהות למצוא את השקט ונקודת ההתייחסות החיובית והמחזקת.
מאחלת לילדים של כולנו ללכת ולחזור בשלום לגדול ולצמוח להיות אנשים טובים.

מוזמנים להצטרף לקורסי התמקדות – למצוא את נקודות השקט, להבין, לקבל פרספקטיבות, להקשיב טוב יותר לעצמנו ולסביבה, להתפתח ולגדול.
הקורס הקרוב יפתח ב10.9.13 בסביבת ירושלים, לפרטים מוזמנים להיכנס לאתר www.zoharashalev.com
או לשלוח מייל zohara@zoharashalev.com