מאי וודאות לאי של שפיות

מעברים הם מאותן תקופות מטלטלות במיוחד, ישנה היאחזות במה שהיה למרות שאנחנו כבר לא שם ומצד שני יש רצון להגיע מהר למחוז חפצנו,

 אז היכן אנחנו? אם אנחנו לא כאן ולא שם מה יש במקום שאנו נמצאים?

 לעיתים נשמע מאנשים שנמצאים בחווית המעבר, שיש ריק גדול, חלל, בור, אין כלום, חווית תקיעות, הרגשות שמאפיינים תקופות כאלה הם פחדים, חרדה, מצוקה, אלה מולידים שתי תגובות אופייניות, של מנגנוני הישרדות, קפיאה במקום, או רצון גדול להיעלם, לברוח, לא להיות, להיכנס מתחת לשמיכה ולהתעורר עוד כמה חודשים במקום חדש.

 יש התנגדות גדולה מאוד לשהות במקום הזה , זה מקום לא נעים שמעורר זיכרונות קודמים, טראומות, פרידות, חוויות כישלון, השכל בוודאי אינו רוצה להיות במקום הזה , דווקא שם במצב ביניים זה , נוצרת אפשרות שונה, יש שם משהו אחר שאם נוכל להבין אותו ונסכים לחוות אותו בדרך אחרת, הוא יביא לתוצאות חדשות.

היכולת להיות בלי מאמץ במרחב הזה מביאה איתה תנועה קדימה, הבנות חדשות, כוחות ויכולת התמודדות, מתוך תהליך התמקדות: "…אני תקועה, אין כלום, ..אני כמנחה מזמינה את המתמקדת להיות לרגע במקום הזה שיש בו-אין כלום, כמו מה זה שם אני שואלת?…עולה לי תחושה של דגדוג בחזה…כמו קו כזה לאורך…אני מזמינה אותה להיות עם התחושה והתנועה הספונטנית שיוצאת לה….הקו הפך לעיגול…ומתוך המקום הזה עולה אפשרות בחירה, ..היא מתרגשת, כן אני יכולה לבחור השליטה בידי, הבחירה שלי תביא למשמעות, אני יכולה לכוון את הרצון שלי…" אנחנו יכולים לראות שמתוך השהייה במרחב הריק, עולה תוכן חדש, נוצרת תנועה, תחושה מולידה תחושה, מביאה תנועה  שיוצרת הבנה ומשמעות,

המקום הזה שאנחנו לא כאן ולא שם, המעבר, אזור אי הוודאות, אני קוראת לו "מרחב שהייה".

"מרחב שהייה" הינו אותו פרק זמן בתוך תהליכים, שבו אנחנו עוזבים מקום אחד למען משהו אחר, נוסף, שונה, יש לנו רצון להיטיב עם עצמנו, רצון להתפתח, בכול תהליך של התפתחות ושינוי נמצא את המקום הזה.

מה מאפיין את המרחב הזה, או איך נדע שאנחנו נמצאים בו?

עולים פחדים, ישנן תחושות של חרדה, יש תחושה שאנחנו נמצאים בריק, בכלום, ישנה תחושה חזקה של תקיעות, אי וודאות.

בדרך כלל ישנן שלוש צורות של התמודדות-

1-     קפיאה במקום, שיתוק.

2-     ניסיון לברוח, להעלים, לא להיות, להתעלם.

3-     מאבק, התנגדות, עולים כוחות מנוגדים.

ישנה אופציה נוספת של התמודדות ב"מרחב השהייה", בואו נדמיין לרגע מערבולת, שאנו נמצאים בתוכה, אם נאבק בכוח, ניכנס לפאניקה נטבע בתוכה, אם ניתן לכוח שלה לעבוד ונרפה, נוכל להיחלץ ממנה, כך בזמן אי הוודאות, אם נוכל להרפות, להיות, לקבל את מה שיש להיות בנוכחות מלאה, בהתבוננות, הקשבה, אמפטיה לעצמנו, בידידות עם עצמנו ללא ביקורת, מהמצב הזה נוכל לצאת עם כוחות מחודשים, מתוך הכאוס יתבהרו השמים ויוצר סדר חדש, זו כניעה ברמת הנשמה, מצב תודעתי שמאפשר לתבניות חדשות להיבנות,

כשאנו במאבק, אנחנו מפריעים לדבר החדש להיכנס ולהיטמע בתודעה שלנו, אם נוכל להניח, אנחנו פותחים דלת להזדמנות שיש לנו בתקופה שעל פניו נראית  מאוד מורכבת וקשה, זה אכן לא פשוט להרפות ולהניח במקום כזה , מאחר והפחדים יכולים להיות מאוד עוצמתיים, אך היכולת לקחת צעד מהפחד, ולהבין ש"אני" הרבה יותר גדול מהפחד, הפחד הוא רק חלק, ויש לנו יכולת להתבונן בו , לדמות אותו לילד קטן שמאוד פוחד, חשבו רגע על ילד קטן שבא אליכם והוא מאוד פוחד, מה תגידו לו, איך תהיו אמפטיים אליו מבלי להזדהות ולהיבהל? כך החלק הזה בתוככם, גם הוא זקוק כנראה לאמפטיה, להקשבה, לתחושה שאתם שם איתו.

מרחב השהייה עשוי להיראות כמו פרק זמן שלא קורה בו שום דבר, מקום פסיבי, אך למעשה זמן זה הוא זמן היווצרות, מה שמתרחש בו קורה בקצב אחר, לדברים יש דינאמיקה שונה ממצבים של פעולה אקטיבית, כביכול לא רואים תוצאות, אך המרחב והזמן הזה מאוד משמעותיים וחיוניים כמרכיב בהיווצרות החדש, בקבלת תובנות בתוצר יצירתי, יוג'ין ג'נדלין מפתח שיטת ההתמקדות מדבר על העצירה במרחב שאין בו מילים או במקום המובלע שאינו ידוע ומעורפל, יש שם משהו אבל אנחנו עדיין לא יודעים להגדיר אותו במושגים, היכולת שלנו להיות, (והיא אינה פשוטה כלל) תיצור תנועה פנימית שתבהיר לנו את המתרחש ותייצר משמעות שנוכל להבין אותה, לאונרדו דה וינצ'י מדבר על עקרון העמימות, המרחב שממנו נובעת היצירה, יש שם אי וודאות, המקום הזה הוא כמו שער שדרכו ניתן ליצור את החדש.

מרחב שהייה, מתאפשר יותר בתהליך התמקדות, כשיש איתך עוד אדם, שמכבד, שיודע להקשיב ובעיקר כמו שאומר יוג'ין ג'נדלין מפתח השיטה, אחד כזה שיודע לא להפריע, מרחב השהייה- מאפשר התבוננות, מרחיב את יכולת ההכלה שלנו, מתוכו מתהווים דברים חדשים, זה כמו רחם גדולה, שמהווה תשתית ליצירה חדשה, בתוכה מתהווים חיים חדשים, הם מוזנים על ידי רקמתה ומוכלים בתוך מים מזינים, יש שם הגנה ובטחון, ונוכחות ללא תנאים, אין שם ציפיות ובקורת, יש שם נוכחות מלאה במרחב שהייה,

אפשר להמשיל את שלב המעבר לתקופת שהייה ברחם, ישנה התהוות אך עדיין אין יציאה לחיים, יש חושך בפנים , ואין התנגדות או רצון להיות במקום אחר, יש זמן, יש קצב נכון, הכול קורה מתוך ידיעה גדולה יותר, מתוך חיבור לבריאה, ככה זה בטבע, כשהעובר גדול וחזק דיו, והגיע זמן בשלות יתחילו לפעול כוחות שיביאו תנועה, ישנה התעוררות מגיעה אנרגייה יאנגית של אש, כוחות אלה ידחפו בעוצמה את העובר אל תעלת הלידה, בתעלת הלידה כנראה לא ממש נעים, כן יש שלב כזה שכואב, לאישה היולדת וכנראה שגם העובר לא ממש מרגיש נעים בזמן זה, כוח הרצון שלו חזק ברגעים האלה, והוא נחוש להשתמש בכוחות שפועלים מבפנים ומבחוץ בדרכו לאור, למקום החדש , להרפתקת החיים שמחכה לו בחוץ.

 אם נחשוב על תקופת המעבר כזמן של הבשלה וצמיחה מבפנים ונוכל שם להרפות , להיות, לקבל את הפחד, להיות לידו, מבלי להזדהות עמו ולהיכנס לדרמה, נבין שתקופה זו הכרחית כדי לייצר דבר חדש, שהניסיונות לדלג על השלב הזה ברוב המקרים יוצרת עוד מאותו דבר, לא מאפשרת שינוי אמיתי ברבדים העמוקים של הגוף הנפש והתודעה, ההבנה שהשלב הזה הכרחי וחשוב , הבנת הפוטנציאל שבו, מאפשרת פרספקטיבה אחרת שעוזרת ותומכת להיות ולעבור את המעבר בשלום, לצאת ממנו עם כוחות ועוצמה.

מה מתבקש מאיתנו בזמן מעבר:

 להכיר בכך שאנחנו בין לבין- מודעות

לזכור שמרחב השהייה הכרחי כדי ליצור משהו חדש

לדעת איך להיות ולהתנהל במרחב השהייה

לדאוג לעצמנו , להיות בידידות עם עצמנו

לחפש משאבים פנימיים וחיצוניים שיתמכו

לשתף אנשים שאנחנו סומכים עליהם שהם לטובתנו-שיודעים לא להפריע…

להכיר במה שהיה ולהוקירו

לבדוק ממה אנחנו נפרדים, במימד הפיזי- מקום-אנשים- תפקיד במימד הרגשי-, מנטלי, אמונות, דפוסים, הרגלים, מקום נוח,

אם איזה צידה אנחנו יוצאים למקום הבא שלנו

איזה מתנות קבלנו ממה שהיה

אי ודאות הינה חלק בתהליכי החיים, היכולת שלנו להיות בזמנים כאלה קשובים ומכילים, אמפטיים ומודעים

תאפשר לנו לצאת מאי ודאות לאי של שפיות כשאנו גדולים וחזקים יותר.

איך להיות שם, לקבל תמיכה והקשבה, את כל אלה אנחנו לומדים דרך התמקדות, מוזמנים להצטרף לאחד מהקורסים הקרובים